כאמור, ישנם חוקים נוספים, ספציפיים וחיצוניים לפקודת הנזיקין, אשר קובעים את סטנדרט ההתנהגות הנדרש מאדם או גוף מסויים ואשר סטייה מסטנדרט מהווה עילה להגשת תביעה בגין הנזקים שנגרמו לניזוק.


דוגמא מובהקת לכך הינו חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980. חוק זה מטיל אחריות מוחלטת על יצרן (ללא כל משמעות לשאלת אשמתו של אותו יצרן) לגבי המוצרים אותם הוא מייצר. החוק קובע כי אדם אשר נגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר או ברכיב מרכיביו, יהא חב בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לניזוק. (כאשר המדובר בפגם ברכיב מרכבי המוצר, החוק מטיל אחריות גם על היצרן של המוצר וגם על הייצרן של הרכיב הספציפי הפגום).

החוק מגדיר מיהו יצרן וקובע כי יצרן הוא אדם העוסק בייצור מוצרים או הרכבתם למטרות רווח, לרבות אדם המציג עצמו כיצרן של המוצר, יבואן המייבא מחוץ לארץ מוצר למטרות מסחריות וכן ספק של מוצר אשר היצרן בארץ או בחו"ל אינו ניתן לזיהוי.

החוק אף מספק הגדרה למה ייחשב כמוצר פגום – מוצר אשר מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף וכן מוצר אשר בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות לטיפול בו והן ניתנו במידה בלתי מספקת או לא ניתנו כלל.

בצד האחריות המוטלת על יצרן בגין מוצר פגום, החוק מעמיד ליצרן מספר הגנות אשר בנסיבות התקיימותן (ואלה הקבועות בחוק בלבד) לא תוטל אחריות על היצרן בגין הנזקים שנגרמו מהמוצר הפגום:

· הפגם אשר בגינו נגרם הנזק, נוצר לאחר שהמוצר יצא משליטתו של היצרן. מצב בו היצרן יוכיח בפני בית המשפט כי המוצר הספציפי עבר בדיקות בטיחות סבירות בטרם יצא משליטתו, קיימת חזקה שהפגם בגינו נגרם הנזק, נוצר לאחר שהמוצר יצא משליטו של היצרן.

· מקום בו לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהייתה בעת שהמוצר יצא משליטת היצרן, לא יכול היה היצרן לדעת שהמוצר לא אמד ברמת הבטיחות הסבירה מבחינת התכנון.

· המוצר הפגום יצא משליטת היצרן שלא מרצונו והוא נקט אמצעים סבירים למניעת יציאתו משליטתו ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני סיכון הכרוך במוצר.

· הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו ומרצונו חשף עצמו לסיכון זה (אם הניזוק מתחת לגיל 12 שנים – אין הדבר מהווה הגנה ליצרן מפני אחריות למוצר פגום).

גם כאשר התנהגותו הרשלנית של הניזוק תרמה להתרחשות הנזק, אין הדבר מהווה הגנה מפני אחריות היצרן לנזק שנגרם כתוצאה מהמוצר הפגום אולם לבית המשפט יש סמכות להפחית את סכום הפיצויים שייפסקו לתובע הניזוק בהתחשב במידת התרשלותו אשר תרמה לנזק (אלא אם הניזוק מתחת לגיל 12 שנים).

תביעות לפי חוק זה מתיישנות כעבור 3 שנים בלבד מיום שקמה העילה להגשתה. זאת בניגוד לתביעות נזיקין אחרות למשל רשלנות לפי פקודת הנזיקין שם נקבעה תקופת התיישנות בת 7 שנם.

החוק קובע עוד בעניין ההתיישנות כי לא ניתן יהא להגיש תביעה על פי חוק זה אם חלפו 10 שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטתו של היצרן.

דוגמאות לתביעות בגין עוולות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:
> תביעות בגין עוולת הרשלנות
> תביעות נזיקין בגין פציעות שנגרמו בשל מפגעי בטיחות
> היזק על ידי כלב – סעיף 41א לפקודת הנזיקין
> תביעות נזיקין שלא לפי פקודת הנזיקין
> תביעות נזיקין בגין לשון הרע