אוכלוסיית הנכים נפשית אינה מוערכת כיום ולא זוכה להתייחסות מתאימה מצד הגורמים הממסדיים השונים האמורים לעזור ולתמוך בהם. לרוב הנושא הינו כאוב בעיקר למשפחות הנכים אשר בני משפחתם אינם מטופלים כראוי במקרה הטוב או נגרמת רשלנות כלפם במקרה רע. יש לדעת ולהכיר את הנושאים השונים הקשורים לנכות הנפשית וזאת על מנת לשמור על זכויותיהם של הנכים והמצבים השונים בהם הם מעורבים.
פגיעה בזכויותיהם של האוכלוסייה הסובלת מנכות נפשית הינה ברת פיצוי בעקבות הגשת תביעה מתאימה כנגד הגורם הפוגע.
פרקים:
חלק ראשון : סוגי אשפוז
חלק שני: דיון תקופתי, שחרור וחופשה
חלק שלישי: הסתכלות מיוחדת, השגחה מיוחדת, בידוד וקשירה.
חלק רביעי: טיפול מיוחד בנזע חשמלי
חלק חמישי: נכסי החולה
חלק שישי: סודיות
חלק שביעי: זכויות החולה (הסובל ממחלת נפש)
חלק שמיני: הסכמה מדעת לטיפול רפואי
חלק תשיעי: הרשומה הרפואית והמידע הרפואי
חלק ראשון : סוגי אשפוז
1. כללי
(א) אשפוז חולה מותנה בהסכמתו, אלא אם כן הוא הובא לאשפוז -
(1) מתוקף צו של בית משפט;
(2) מתוקף הוראת אשפוז של הפסיכיאטר המחוזי;
(3) לפי קביעת מנהל בית החולים בדבר הצורך באשפוזו הדחוף.
(ב) לא יתקבל אדם הסובל ממחלת נפש לאשפוז בבית חולים, למעט אם ניתן לגביו צו אשפוז, אלא אם כן נבדק תחילה בדיקה רפואית, נפשית וגופנית, בבית החולים ונקבע הצורך לאשפזו.
2. אשפוז מרצון
(א) חולה המבקש להתאשפז מרצונו בבית חולים, יחתום על הסכמה לאשפוז מרצון ולקבלת טיפול (לגבי טיפולים מיוחדים יש צורך בהסכמה נפרדת).
(ב) אושפז חולה בבית חולים, יוזמן קרובו בידיעת החולה תוך חמישה ימים מיום אשפוזו לצורך אבחון פסיכוסוציאלי ולשם קבלת פרטים נוספים אודות החולה.
(ג) חולה שהתאשפז מרצונו ומבקש להשתחרר מבית החולים, יחתום על טופס בקשה לשחרור, וישוחרר לפי רצונו בתוך ארבעים ושמונה שעות מחתימתו.
(ד) סירב חולה לחתום על הסכמה לאשפוז ולקבלת טיפול לפי סעיף (א) או על בקשה לשחרור לפי סעיף (ב), תירשם בקשתו בפרוטוקול והחולה יאושפז או ישוחרר, לפי העניין.
(ה) ביקש חולה להשתחרר ומצא המנהל הרפואי של בית החולים כי נתמלאו בו התנאים לאשפוז כפוי, יבקש המנהל מיד מהפסיכיאטר המחוזי לתת הוראת אשפוז; לא נתן הפסיכיאטר המחוזי הוראת אשפוז תוך ארבעים ושמונה שעות מהגשת בקשתו של החולה לשחרור, ישוחרר החולה מבית החולים.
3. אשפוז קטין
א. בהסכמת האחראי עליו
(א) אחראי על קטין (הורה, הורה מאמץ או אפוטרופוס, למעט אם הקטין הוצא ממשמורתם) רשאי לבקש את אשפוזו של הקטין בבית חולים ולהסכים בשמו לאשפוזו ולטיפול בו.
(ב) על אף האמור, לא יאושפז קטין בהסכמת האחראי עליו, אם מלאו לו חמש עשרה שנים והוא אינו מסכים להתאשפז, אלא באישור בית המשפט.
(ג) אשפוז קטין בהסכמת האחראי עליו, למעט אשפוז שאינו כולל לינה בבית חולים, יהיה לתקופה שלא תעלה על חודשיים. ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער רשאית להאריך במקרים מסוימים את תקופת האשפוז.
ב. בהסכמת הקטין בלבד
קטין שמלאו לו חמש עשרה שנים רשאי לבקש להתאשפז מרצונו בבית חולים, ולתת הסכמתו לאשפוז; ואולם, בהעדר הסכמת האחראי עליו, לא יאושפז הקטין אלא באישור בית המשפט.
4. אשפוז דחוף בידי מנהל בית חולים
(א) מנהל רשאי לקבל חולה לאשפוז דחוף בניגוד לרצונו וללא הוראת אשפוז לאחר שהחולה נבדק בדיקה רפואית, נפשית וגופנית בבית חולים, ונמצא כי נתמלאו לגביו התנאים לאשפוז כפוי (בסעיף הבא) .
(ב) תקופת אשפוז דחוף לא תעלה על ארבעים ושמונה שעות; בתום התקופה האמורה ישוחרר החולה, אלא אם כן ניתנה בתוך אותה תקופה הוראת אשפוז או שהחולה הסכים לאשפוזו.
(ג) הובא קטין לבית חולים בידי פקיד סעד רשאי המנהל לקבלו לאשפוז, בניגוד לרצונו, לאחר שנבדק בדיקה רפואית, נפשית, וגופנית בבית חולים, אף אם לא נתמלאו לגביו התנאים לאשפוז כפוי, אם נמצא בבדיקה כי קיימת אפשרות של ממש שהקטין חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית קשה, העלולות לסכן אותו או את זולתו סיכון פיסי מיידי.
(ד) תקופת אשפוז דחוף לפי סעיף (ג) לא תעלה על ארבעים ושמונה שעות; בתום התקופה האמורה ישוחרר הקטין אלא אם כן ניתנה בתוך אותה תקופה הוראת אשפוז או שהאחראי עליו הסכים לאשפוזו ואם מלאו לקטין 15 שנים הסכים אף הוא לאשפוזו, או שבית המשפט הורה על אשפוזו לפי הוראות חוק הנוער.
5. אשפוז כפוי, טיפול כפוי ובדיקה כפויה על פי הוראת הפסיכיאטר המחוזי:
א. אשפוז כפוי:
1. התנאים להוראת אשפוז כפוי.
(א) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים הבאים:
(1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
(2) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי;
וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב כי יובא לבית החולים וכי יאושפז בו בדחיפות.
(ב) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים הבאים:
1. הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
2. נתקיים בו אחד מאלה:
(I) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי;
(II) יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה;
(III) הוא גורם סבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו;
(IV) הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש;
וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב על הבאתו לבית החולים ועל אשפוזו בו.
(ג) הוראות אשפוז אלו יהיו בתוקף במשך עשרה ימים מיום נתינתן.
2. תקופת אשפוז כפוי והארכתה
(א) תקופת אשפוז על פי הוראת אשפוז לא תעלה על שבעה ימים מיום האשפוז.
(ב) פסיכיאטר מחוזי רשאי, לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל, להאריך את תקופת האשפוז לשבעה ימים נוספים.
(ג) הוועדה הפסיכיאטרית רשאית לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל , להאריך את תקופת האשפוז מעבר לארבעה עשר הימים האמורים, לתקופות נוספות.
האריכה הוועדה הפסיכיאטרית את תקופת האשפוז לתקופה העולה על שלושה חדשים, רשאי החולה, קרובו או אפוטרופסו, בתום שלושה חדשים מיום ההחלטה, לפנות אל הוועדה בבקשה לדיון נוסף בענין האשפוז.
(ד) פסיכיאטר מחוזי או ועדה פסיכיאטרית, לא יאריכו את תקופת האשפוז אלא אם כן שוכנעו, שמתקיימים בחולה התנאים למתן הוראת אשפוז כפוי.
(ה) נסתיימה תקופת אשפוז כאמור בסעיף זה ולא הוארכה, ישוחרר החולה.
ב. טיפול מרפאתי כפוי:
(א) נוכח פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים למתן הוראת אשפוז כפוי וקיימת אפשרות לתת את הטיפול הדרוש במסגרת מרפאה - רשאי הוא, במקום לתת הוראת אשפוז, להורות בכתב כי על האדם לקבל את הטיפול הדרוש במסגרת מרפאה שיקבע, לתקופה ובתנאים שיורה, ובלבד שתקופה כאמור לא תעלה על ששה חדשים.
(ב) נוכח פסיכיאטר מחוזי, על פי פניה בכתב של המנהל, כי חולה המאושפז אשפוז כפוי זקוק להמשך טיפול מרפאתי לאחר שחרורו, רשאי הוא לתת הוראה לטיפול מרפאתי לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים.
(ג) פסיכיאטר מחוזי רשאי, לפי בקשה מנומקת בכתב מאת מנהל המרפאה, להאריך מדי פעם את תקופת הטיפול המרפאתי לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על ששה חדשים.
(ד) לא מילא אדם אחר הוראה לטיפול מרפאתי כאמור בסעיף זה, רשאי הפסיכיאטר המחוזי לתת הוראת אשפוז.
ג. ערר על הוראת אשפוז או טיפול מרפאתי
(א) על הוראת אשפוז או על הוראה לטיפול מרפאתי וכן על סירוב לתת הוראת אשפוז, רשאי כל אדם להגיש ערר לוועדה הפסיכיאטרית.
(ב) הוועדה הפסיכיאטרית תדון בערר על הוראת אשפוז לא יאוחר מחמישה ימים מהגשתו ובערר על הוראה לטיפול מרפאתי - לא יאוחר מעשרה ימים מהגשתו.
(ג) הוועדה הפסיכיאטרית רשאית לאשר את ההחלטה נשוא הערר, לבטלה או לשנותה כפי שתמצא לנכון.
ד. בדיקה כפויה:
1. בדיקה כפויה דחופה
(א) פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו בפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה:
(1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
(2) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי;
(3) הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר;.
(ב) פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב, על פי בקשת פקיד סעד כי קטין יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית, אם קיימות לדעתו ראיות לכאורה כי הקטין חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית, והמחלה או ההפרעה עלולות לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיסי.
(ג) בדיקה פסיכיאטרית של קטין לפי סעיף זה, תיערך בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער.
2. בדיקה כפויה לא דחופה
פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו לפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה:
(1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
(2) נתקיים בו אחד מאלה:
(א) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי;
(ב) יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה;
(ג) הוא גורם סבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו;
(ד) הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש;
(3) הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר.
3. תקפה של הוראת בדיקה
הוראה של פסיכיאטר מחוזי תהיה בתוקף במשך עשרה ימים מיום נתינתה.
ה. ביצוע הוראה לבדיקה, לאשפוז או לטיפול מרפאתי
פסיכיאטר מחוזי שהורה על בדיקה פסיכיאטרית כפויה או על אשפוז כפוי או על טיפול מרפאתי כפוי רשאי להסמיך את מבצע ההוראה וכן את השוטר המסייע להיכנס לבית החולה או לכל בית חולים ולהשתמש בכוח סביר הן לצורך הכניסה והן לצורך ביצוע ההוראה.
6. אשפוז, בדיקה או טיפול מרפאתי על פי צו בית משפט
ניתן להעמיק בחוק טיפול בחולי נפש ותקנות טיפול בחולי נפש.
^ חזרה למעלה ^
חלק שני: דיון תקופתי, שחרור וחופשה
1. חולה שאושפז או נמצא בטיפול מרפאתי שלא על פי צו בית משפט -
(א) מנהל בית חולים רשאי, לפי שיקול דעתו, לשחרר חולה המאושפז שלא על פי צו של בית המשפט או לאשר לו חופשה. התנגד המנהל לבקשה, יודיע על כך, בכתב, למבקש תוך 48 שעות מקבלת הבקשה.
החליט מנהל לשחרר חולה המאושפז חודש ימים לפחות, יודיע על החלטתו לחולה, עשרים וארבע שעות לפחות לפני מועד השחרור.
(ב) התנגד חולה או קרובו לשחרור החולה מבית החולים לפי סעיף (א), אין לשחררו אלא באישור הפסיכיאטר המחוזי; על החלטת הפסיכיאטר המחוזי ניתן לערור בפני הוועדה הפסיכיאטרית.
2. חולה שאושפז מרצון -
כאמור חולה שהתאשפז מרצון רשאי לבקש בכתב ממנהל בית החולים להשתחרר מאשפוז, על המנהל לשחררו תוך 48 שעות ממועד הגשת הבקשה, אלא אם כן הוצא נגד החולה בפרק הזמן האמור הוראת אשפוז מידי הפסיכיאטר המחוזי.
^ חזרה למעלה ^
חלק שלישי:
הסתכלות מיוחדת, השגחה מיוחדת, בידוד וקשירה.
1. מתן הוראות הסתכלות והשגחה מיוחדת
הוראת הסתכלות והשגחה מיוחדת תינתן עפ"י שיקול דעתו של הרופא בהתאם למצבו של החולה.
2. אמצעי כפייה: בידוד וקשירת חולה
א. כללי
(א) שימוש באמצעי כפייה (בידוד או קשירה), לגבי חולה מאושפז ייעשה רק במידה הדרושה לצורך הטיפול הרפואי בו או כדי למנוע סכנה לעצמו או לזולתו.
(ג) הוראה בדבר שימוש באמצעי כפייה תינתן בכתב בידי רופא לזמן מוגבל; במקרה חירום ובהעדר רופא רשאית אחות לתת הוראה כאמור.
ב. בידוד
חולה יבודד בחדר מיוחד שיועד לכך ושבו יהיו סדרי בטיחות מתאימים.
ג. קשירה
א. אופן ותנאי הקשירה
חולה ייקשר למיטה, לפי הוראות הרופא, בשתיים או יותר מגפיו, רק בחדר מיוחד המיועד לכך.
ב. תוקף הוראת קשירה
תקפה של הוראת קשירה לא יעלה על 4 שעות.
על פי בדיקה רשאי רופא להאריך תוקפה של הוראת קשירה לפרקי זמן נוספים שלא יעלו על ארבע שעות בכל פעם.
ג. קשירה דחופה
במקרה חירום ובהעדר רופא רשאית אחות אחראית למחלקה או אחות אחראית למשמרת להורות על קשירת חולה, ולקרוא לרופא במהירות האפשרית לקבלת אישור.
3. ביקור אורחים
ביקור אורח אצל חולה הנמצא בהשגחה מיוחדת או שניתנה לגביו הוראה לשימוש באמצעי כפיה, ייעשה אך ורק באישור רופא ובפיקוח של האחות האחראית או האחות הממונה.
^ חזרה למעלה ^
חלק רביעי: טיפול מיוחד בנזע חשמלי
התנאים לטיפול בנזע חשמלי
טיפול בנזע חשמלי יינתן:
1. עפ"י החלטה בכתב של שלושה רופאים של ביה"ח בהם מנהל בית החולים או ממלא מקומו.
2. ובהסכמת החולה או אפוטרופסו.
^ חזרה למעלה ^
חלק חמישי: נכסי החולה
(א) אין באשפוזו של חולה כדי לפגוע בזכותו להמשיך ולנהל את נכסיו, אלא אם כן קבע המנהל בכתב שאין החולה מסוגל לדאוג לענייניו; על קביעתו של המנהל רשאי החולה לערור בפני הוועדה הפסיכיאטרית.
(ב) קיבל ראש שירותי בריאות הנפש מידע לגבי חולה אשר אינו מסוגל לנהל את עניניו ואין לו אפוטרופוס, כי יש צורך לעשות לגבי נכסיו פעולה משפטית שאינה סובלת דיחוי, יודיע על כך לאפוטרופוס הכללי וכן יודיע לו כל אימת שחדל הצורך לעשות פעולה משפטית כאמור.
(ג) קיבל האפוטרופוס הכללי הודעה כאמור רשאי הוא, אם ראה צורך בכך, לעשות לגבי נכסי החולה כל פעולה משפטית שאינה סובלת דיחוי, כולל כינוס נכסים ומילוי התחייבויות כספיות והוראות סעיף 72 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, יחולו, בשינויים המחוייבים, לענין שמיעת דעתם של קרובי החולה.
(ד) תפקידו של האפוטרופוס הכללי יסתיים באחת מאלה:
(1) משקיבל הודעה מראש שירותי בריאות הנפש;
(2) משנתמנה לחולה אפוטרופוס;
(3) משקבע בית-המשפט שאין עוד צורך במילוי תפקידו של האפוטרופוס הכללי;
(4) משנפטר החולה.
^ חזרה למעלה ^
חלק שישי: סודיות
(I) מי שהגיעה אליו ידיעה לגבי אדם תוך כדי ביצוע הוראות חוק טיפול בחולי נפש או בקשר לביצועו, חייב לשמרה בסוד ולא לגלותה אלא בנסיבות מסוימות הקבועות בחוק.
(II) אין סעיף זה בא לאסור על רופא למסור מידע על מצבו של חולה לחולה, לאפוטרופסו או לקרובו, לפי שיקול דעתו.
^ חזרה למעלה ^
חלק שביעי: זכויות החולה (הסובל ממחלת נפש)
(I) לא תישלל זכות מזכויותיו של חולה ולא תוגבל בדרך כלשהי, אלא על פי חוק.
(II) המטרה העיקרית של אשפוז חולה בבית חולים הינה קבלת טיפול רפואי ואין לאשפז אדם בבית חולים לשם הגנה על הציבור או עליו בלבד, אלא לפי הוראות חוק טיפול בחולי נפש.
(III) חולה המאושפז בבית חולים רשאי -
(1) לשלוח ולקבל מכתבים סגורים ודברי דואר אחרים;
(2) לקבל אורחים בזמנים ובתנאים שקבע מנהל בית החולים;
(3) לקיים קשר עם אנשים מחוץ לבית החולים;
(4) להחזיק חפצים אישיים במידה סבירה וללבוש את בגדיו האישיים, הכל בתנאים שקבע מנהל בית החולים.
(IV) מנהל בית החולים רשאי להגביל זכויותיו של חולה לפי סעיף זה במידה שהדבר דרוש מטעמים רפואיים, ובלבד שלא תוגבל זכותו של החולה לשלוח מכתבים סגורים לעורך דינו, לאפוטרופסו, לפסיכיאטר המחוזי, לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית וליועץ המשפטי לממשלה, או לקיים קשר אחר איתם.
(V) חולה המתקבל לאשפוז יקבל טופס המפרט את זכויותיו וחובותיו וכן הסבר בעל פה על תוכנו מהרופא המקבל; לא היה החולה מסוגל להבין את תוכן הטופס מפאת מצבו הרפואי יצויין הדבר בכתב בתיקו הרפואי, ותוכנו של הטופס יוסבר לו מיד לכשיאפשר זאת מצבו הרפואי.
(VI) עותק מטופס זכויות החולה וחובותיו יוצג בכל מחלקה פסיכיאטרית במקום בולט.
(VII) חולה המאושפז מרצונו לא יקבל טיפול רפואי, למעט טיפול חירום, אלא בהסכמתו; סירב חולה המאושפז כאמור לקבל טיפול רפואי כפי שקבע לו מנהל בית החולים, רשאי המנהל לשחררו.
(VIII) חולה שאושפז אשפוז כפוי או שניתנה לגביו הוראה לטיפול מרפאתי, יינתן לו טיפול לפי מצבו הרפואי אף למרות התנגדותו; (טיפולים מיוחדים יינתנו רק בהתאם להוראות מסוימות).
(IX) חולה ישותף במידת האפשר בתוכנית הטיפול בו.
^ חזרה למעלה ^
חלק שמיני: הסכמה מדעת לטיפול רפואי
1. חובת מתן הסכמה מדעת לטיפול רפואי
(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת.
(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות -
(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;
(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;
(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;
(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;
(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.
(ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.
(ד) על אף האמור, רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסוים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.
2. אופן מתן הסכמה מדעת
(א) הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות.
(ב) הסכמה מדעת לטיפולים מסוימים תינתן במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל.
3. טיפול רפואי ללא הסכמה
(1) מטפל רשאי לתת טיפול רפואי גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל אם נתקיימו כל אלה:
(א) מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת;
(ב) לא ידוע למטפל כי המטופל או אפוטרופסו מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי;
(ג) אין אפשרות לקבל את הסכמת בא כוחו אם מונה בא כוח מטעמו או אין אפשרות לקבל את הסכמת אפוטרופסו אם המטופל הוא קטין או פסול דין.
(2) בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, שיש לתיתו בנסיבות העניין בהקדם, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אם ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את המטופל, אישרה את מתן הטיפול ובלבד ששוכנעה כי נתקיימו כל אלה:
(א) נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת;
(ב) צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל;
(ג) קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי יתן המטופל את הסכמתו למפרע.
(3) בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל, אם בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת.
4. מינוי בא כוח למטופל
מטופל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי; בייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא הכוח מוסמך להסכים במקומו של המטופל לטיפול רפואי.
^ חזרה למעלה ^
חלק תשיעי: הרשומה הרפואית והמידע הרפואי
1. זכות המטופל למידע רפואי
(א) מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, שהמטפל או המוסד חייבים בניהולה, עם זאת המידע הרפואי יימסר למטופל על פי שיקול דעתו של הרופא .
2. שמירת סודיות רפואית
(I) מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.
(II) מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי לאחר בנסיבות מסוימות המפורטות בחוק.
תביעות לביטוח לאומי - מידע נוסף:
|
